החלטה בתיק בש"א 25585/04

מונחת בפני בקשתו של הנאמן לתקופת הקפאת ההליכים לקבוצת סטוק קפה, רו"ח ברדיצ'ב, כי אורה למשיבים להשיב לידיו את הסחורה שעוקלה ע"י המשיב 1, ערב הקפאת ההליכים, במסגרת הליך של עיקול זמני בת.א. (ת"א) 73900/04, בש"א 189308/04. לאחר שהוגשו כתבי טענות ותצהירים, נערכו חקירות מצהירים והוגשו סיכומים, הגיעה העת ליתן את החלטתי.

המשיב 1 הינו יבואן המייבא רהיטים שונים ומוצרי עץ מהמזרח הרחוק ומספק אותם לחנויות שונות ברחבי הארץ. קבוצת סטוק קפה, המצויה בהקפאת הליכים, הינה רשת בתי קפה, המשלבת בסניפיה מכירה של מתנות וריהוט אוריינטלי.

ביום 2.12.04 הגיש המשיב 1 (להלן:"המשיב") לבית המשפט השלום בתל אביב תביעה כספית כנגד חברות סטוק קפה ע"ס 196,874 ש"ח, בת.א. 73900/04. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש הוא בקשה דחופה לעיקול זמני ולתפיסת סחורות בבש"א 189308/04. עוד באותו היום, נתן כבוד הרשם יוחנן גבאי החלטה בדבר עיקול זמני, במסגרתו התיר למשיב להוציא מכל חנויות הרשת ולתפוס את הסחורה, שסופקה על ידו לקבוצת סטוק קפה.

לטענת המבקש, ביום 2.12.04 התייצב המשיב בנוכחות שוטר בסניפי הרשת, והוציא 4 משאיות מלאות בסחורה, ששוויה כ 200,000 ש"ח. המשיב 2 מונה כנאמן למימוש הליכי העיקול הזמני ושמירת הסחורה.

ביום 07.12.04 הורה בית בית המשפט המחוזי בחיפה על הקפאת הליכים לקבוצת סטוק קפה, וביום 08.12.04 הועבר התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

לטענת המבקש, משניתן צו הקפאת ההליכים, אין עוד תוקף להליכי העיקול הזמני של המשיב, ועל המשיבים להשיב לאלתר את הסחורה המעוקלת לידי הנאמן. לטענתו, חובת ההשבה מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שנכסי קבוצת סטוק קפה משועבדים בשעבוד שוטף לטובת בנקים שונים, ואין זה ראוי ליתן עדיפות למשיבים על פני נושיה האחרים של קבוצת סטוק קפה, ובפרט, נושיה המובטחים.

מנגד, טוען המשיב לזכות בעלות בסחורה. לטענתו, בינו לבין קבוצת סטוק קפה נקבעה תניית שימור בעלות בסחורה, המופיעה על גבי תעודות המשלוח והחשבוניות ולפיה:

"הסחורה בבעלות באלי ארט עד התשלום המלא בפועל"

טוען המשיב, כי לאור הלכת קידוחי הצפון בע"מ, אשר שינתה את הלכת קולומבו, יש להכיר בתניית שימור הבעלות בין הצדדים כקובעת את העסקה כעסקת מכר מותנה ולא כעסקת משכון. משכך יש להכיר בסחורה שעוקלה כסחורה שנמצאת בבעלותו, ולא בבעלות קבוצת סטוק קפה, ואין הוא מחויב להשיבה, כפי שדורש המבקש. משאין המדובר בטובין השייכים לקבוצת סטוק קפה, אלא של המשיב, לא יכול הנאמן להשתמש בסעיף 350 לחוק החברות כדי להורות לו על השבת הסחורה המעוקלת.

באשר לטענת המבקש לעניין שווי הסחורה שהוצאה, טוען המשיב כי הסחורה שעוקלה על ידו היתה שבורה, פגומה קרועה ומלאת חבלות. מרבית הרהיטים זקוקים לשיפוץ, וניתן למכרה בסך נמוך ביותר. בתשובתו לטענה זו, גורס המבקש כי על פי דו"חות המלאי של קבוצת סטוק קפה, שווי הסחורה שנלקחה ע"י המשיבים עולה על 200,000 ש"ח. זאת ועוד;לטענתו, המשיב 2, שמונה כנאמן למימוש הליכי העיקול הזמני ושמירת הסחורה, לא נכח בהליך התפיסה , ובמחדלו זה חרג מסמכותו שהוקנתה לו, היות ולא ערך באופן אישי תיעוד של הליך העיקול ואת רשימת הסחורה שנלקחה, וכעת מנסה הוא להסתמך על רשימה, שערך המשיב 1, שהנו בעל אנטרס להציג מצג בדבר שווי סחורה נמוך. כמו כן טוען המבקש כי המשיב 2 לא הגיש עד היום דו"ח מטעמו בדבר הסחורה שנלקחה על ידו, האם בוטחה, כיצד היא נשמרת, היכן היא מאוחסנת, וזאת בניגוד לסעיף 46 לחוק ההוצאה לפועל.

עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי

המחלוקת שבפני כפולת פנים; עיקרה נסב בדבר תוקפה של תניית שימור הבעלות הנטענת ביחסים בין הצדדים. מלבד זאת, חלוקים הצדדים גם על שוויה של הסחורה שהוצאה - מחלוקת אשר יהא צורך להכריע בה אך ורק אם יתברר כי תניית שימור הבעלות אינה מסייעת למשיב בנסיבות המקרה.

אין מחלוקת, כי ההלכה הפסוקה היום, בעקבות פסק הדין בעניין קידוחי הצפון, מכירה באורח עקרוני בתוקף אפשרי של תניות שימור בעלות. זאת בלא להתנות את האמור לעיל בקיומה של עסקת "קונסיגנציה אמיתית", וכאשר נקבע כי ההכרעה תהיה בנסיבותיו של כל מקרה לגופו, לפי העובדות ואומד-דעת הצדדים העולה מהן.

כמו כן, ניסו שני הצדדים להסתמך על החלטתי בעניין פש"ר 1331/03 בש"א 13878/03, בעניין און מזגנים; עיקרה של פסיקה זו הינו אבחנה בין שני עניינים שונים, בכל הנוגע לשימור בעלות. מחד גיסא , ביטלה הלכת קידוחי הצפון את החסימה הגורפת והא-פריורית נשוא הלכת קולמובו, אשר החילה את חוק המשכון. מאידך גיסא , אין באמור לעיל בכדי להכשיר חוזים או תניות העונות להגדרת חוזה (או חלק מחוזה) למראית-עין, לפי סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי).

במה אמורים דברים?

כוחה ויחודה של תניית שימור-בעלות הינה בכך שהיא מנסה באופן כן וממשי , לשמר את הזכויות הקנייניות בנכס שנמכר - דבר אשר (במידה והוא נעשה בכנות) יש לו בהכרח תוצאות וסימני-היכר עובדתיים . לעומת זאת, קיימים מקרים של תניות למראית-עין, אשר אין דבר בינם לבין הסטטוס העובדתי-מהותי של קניין, וכל מטרתן אינה אלא עקיפה גרידא של סולם דיני הקדימה בחדלות-פרעון, קרי: "שדרוגו" של ספק, בהבל-קולמוס, ממעמד של נושה רגיל למעמד העולה על זה של נושה מובטח. פסק הדין בעניין און מזגנים ציין, בין היתר, את הבעייתיות הרבה של מצב כזה, וזאת בעיקר בהקפאות הליכים . מצב בו יוכל כל ספק לשנות בהבל קולמוס, את סולם דיני הקדימה, ויכול לחרוץ מראש את גורלם של נסיונות הבראה רבים. זאת, באשר ספק שכזה הופך אדיש במקרים רבים למאמצי ההבראה, ואין לו אלא "ליטול את שלו וללכת" - כח אשר הדין שלל במפורש (בכל האמור בהקפאות הליכים) אף מן הנושה המובטח.

המסקנה היא, כי מן הראוי להזהר זהירות רבה כאשר אנו דנים בשימורי בעלות, ולהקפיד לערוך את ההבדל בין שימור בעלות אמיתי - קרי, תניה בעלת נפקויות קנייניות אמיתיות, לבין תניה למראית-עין, שלא נועדה אלא כדי להתנות על סולם דיני הקדימה. כמו כן, ראוי לשוב ולהדגיש, כי על המבחנים להיות גמישים, להתאים לעובדותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה ולטיב היחסים בין הצדדים, וכל זאת כאשר על בית המשפט לזכור להתחשב בצרכיהם הדינמיים של חיי המסחר. מסיבה זו הוער בעניין און מזגנים, כי לא תמיד תדרש הסכמה חוזית כתובה ומפורשת בעניין שימור הבעלות, כתנאי-בלעדיו איין להכרה בתוקפה. טול למשל סוחר של מטלטלין, המתקשר בעשרות עסקאות קטנות מדי יום עם קונים שונים, רובם המכריע בלתי-מוכרים לו, ואינם מקיימים עימו כל סוג של יחסי-מסחר נמשכים. אך ברור הוא, כי במצב כזה דרישה להסדרה חוזית כתובה ומסודרת של תניית שימור הבעלות הינה גזירה שאין ציבור המוכרים מסוגל לעמוד בה. במצבים שכאלו, סביר להניח כי ציון מפורש של שימור הבעלות על החשבוניות עשוי להספיק להוכחת שימור בעלות, כל עוד נקט המוכר באמצעים שהיו מסבים את תשומת ליבו של קונה סביר לתניה, טרם שנחתם החוזה , להבדיל ממקרים בהם "הוגנבה" התניה לאחר שהחוזה כבר נכרת ונחתם - הכל לפי נסיבות המקרה והתרשמותו של בית המשפט מהצדדים וממערכת היחסים ביניהם.

עתה, מן הראוי לתת את הדעת למערכת היחסים בין הצדדים בנסיבות המקרה דנן.